ההחלטה

או: איך החלטתי שאני רוצה להיות מאפיין חוויית משתמש

אחרי שהשתחררתי מהצבא, בסוף 2006, התחלתי לעבוד בחברת אינטרנט ישראלית שמפעילה מספר אתרים בארץ ובחו"ל. התחלתי כעורך תוכן זוטר. בהמשך לקחתי חלק בפרויקט הקמה של אתר חדש והובלתי פרויקט שדרוג של אתר קיים. בכל אותה תקופה, המטרה המרכזית שהנחתה את עבודתי הייתה להתאים תכנים לצרכי המשתמשים.

שנה לאחר מכן, הלכתי בעקבות אהבת ילדות אחרת שלי – היסטוריה ופוליטיקה. התחלתי ללמוד לתואר ראשון במדעי המדינה במרכז הבינתחומי בהרצליה. שם למדתי מטובי המרצים פילוסופיה מדינית, פסיכולוגיה פוליטית, היסטוריה, קבלת החלטות, כלכלה ושיטות מחקר. החוט המקשר בין כל הנושאים האלו הוא אחד – ללמוד לראות את העולם דרך עיניו של האחר. כדי להבין באמת תהליכים פוליטיים חשוב מאד להבין את רצונותיהם, חששותיהם ותקוותיהם של כל המעורבים.

אני לא זוכר איך זה קרה בדיוק, אבל בנקודה מסויימת לפני כשנתיים נתקלתי בתחום חווית המשתמש לראשונה. והסתקרנתי מאד.

חיפשתי ספר שיוכל להכניס אותי מהר לעניינים. לשמחתי הרבה, גיליתי שבספריית המרכז הבינתחומי מחזיקים עותק של “Don’t make me think" של סטיב קרוג. הספר, שסיימתי לקרוא תוך שבוע, לחץ לי על כל הכפתורים הנכונים. היה בו משהו מתריס אבל בו זמנית מדויק מאד. הכל נראה כל כך נכון. הרגשתי כמו האסיר במשל המערה של אפלטון שמצליח להשתחרר, יוצא מהמערה ורואה את אור השמש לראשונה בחייו. כאילו נפתח לי חוש חדש. חבריי המעצבים בטח יודעים על מה אני מדבר – התחלתי לראות בעיות שמישות בכל מקום. לאחר שסיימתי לקרוא אותו רציתי ללמוד עוד. התחלתי לקרוא בלוגים ולראות הרצאות מוקלטות. אך הרעב רק גדל.

שאלתי את עצמי: "איך זה שאף אחד לא עושה את זה בחברה שלי?". התחלתי להבין שמדובר בתחום חדש, אוונגדרי, שנמצא רק בחיתוליו ברחבי העולם ובארץ בפרט. ניסיתי למצוא דרך לעסוק בחוויית משתמש במקום העבודה הנוכחי שלי, אך ללא הצלחה. העניין שההנהלה הפגינה בתחום הייתה נמוכה, ולי לא היו עדיין כלים לדחוף ו"למכור" אותו.

בסוף 2010 הוצע לי תפקיד מנהל אתר בפרויקט חדש ומצליח של החברה. האתר הפך להצלחה גדולה מאד, כזו שהחברה לא ידעה לפניה. קיוויתי שזו תהיה ההזדמנות שלי להתחיל לעסוק בתחום. אך זה לא קרה – ככל שהחברה הצליחה יותר, היה קשה יותר לשכנע את ההנהלה לאפשר לי לעסוק בו. ובצדק מבחינתם. אתם הייתם נותנים לבחור צעיר ונלהב אך חסר יכולות מוכחות "להתעסק" עם הפרויקט המצליח ביותר שלכם? גם אני לא.

המצב הוביל אותי למשבר מקצועי. מה אני עושה בחיים? מה תהיה העבודה הבאה שלי? האם אני אוהב את מה שאני עושה? הבנתי שאני כבר ילד גדול שצריך לבחור נתיב מקצועי לשנים הקרובות, רצוי כזה שיכול לעניין אותי ולספק לי תמריצים והזדמנויות ללמוד ולהתפתח (אני מאד אוהב ללמוד!). לבסוף, קיבלתי את ההחלטה – אני אהיה מאפיין חוויית משתמש.

אבל איך מתחילים? הרגשתי שאת הגישה האינטואטיבית הבסיסית יש לי, ושאני מכיר כבר קצת חומר תיאורטי, אבל שאין לי עדיין כלים מעשיים. בעקבות התייעצות שקיימתי בפורום של UXI, החלטתי להרשם לקורס "אפיון ממשק וחוויית משתמש" של נטקראפט. במהלך הקורס הבנתי בפעם הראשונה איך נראה כל התהליך של איפיון ממשק משתמש מההתחלה ועד הסוף. רכשתי כלים מקצועיים מעשיים לעבודה בתחום והתנסיתי באפיון ממשקים לווב, סלולר ואפילו טאבלטים (רוצים לראות את המטלה המסכמת שלי? תגללו לפסקה שמתחילה ב-"יוסף ויסמן" בפוסט הזה). הקורס נתן לי את הביטחון לצאת לדרך ולחפש את העבודה הראשונה שלי בתחום.

אני עוד צועד. לאן אגיע ומתי – ימים יגידו.